כל מורה שיטה

יש פתגם יהודי ”כל אדם עולם ומלואו” אך האם גם כל מורה הוא ייחודי או מקורי? מתוך ניסיוני הרב בעולם אומנויות הלחימה בו פגשתי מורים רבים זרים ומקומיים מצאתי מעט מאד מורים טובים. רובם היו מאמנים ואו מדריכים ברמות שונות, וגם אם חלקם השיגו התמחות גבוהה, הייתה זו בתחומים ספורים, ודאי לא בכל תחומי האומנות או התורה.

כאשר מסתכלים על עולם תורות אומנויות ושיטות לחימה בתקופה האחרונה, אנו מוצאים אולי עשרות שיטות חדשות שצצו לפתע. האומנם אילו באמת שיטות חדשות או שמא מחזור ידע ישן בוריאציות שונות תחת שם חדש.

מי ואימתי יכול מורה או מאמן להצהיר; יסדתי אומנות או שיטת לחימה חדשה אם בכלל.

אך אולי בכדי להבין טוב יותר את הקושי בייסוד שיטת לחימה חדשה וההכרה בה כדאי להכיר את המושג היפני “שואהרי” (Shu Ha Ri) שהיא בעצם תפיסה של שלושה מושגים. מושג יפני זה נמצא בשימוש בכל האומנויות וכמובן גם באומנויות ותורות הלחימה. מבחינתי הוא תקף בכל מקום ולא רק ביפן.

מושג זה מתאר את שלבי ההתפתחות של אילו המקדישים עצמם ללימוד האומנות. הבנת המושג “שואהרי” היא חשובה והכרחית להבנת האומנות. כישלון בישום מושג זה תביא לכישלון בהבנת אותה אומנות.

המושג הראשון “שו” משמעו לעקוב. זהו השלב שבו המתאמן מקדיש עצמו ללמוד השיטה, להבנת העקרונות ולבניית יסודות חזקים שלה. משך תקופה זו לא נמדד בזמן והיא נמשכת עד שראש השיטה מציין זאת.

המושג השני “אה” משמעו לשבור. זהו השלב בו המתאמן מוכן ללמוד אומנות או שיטת לחימה נוספת אחרת במקביל לשיטה הראשונה. זאת לאחר שהשיג יכולת טכנית גבוהה ופעולותיו טבעיות ומדויקות. זה השלב בו המתאמן יכול לשבור ולצאת ללמוד שיטה אחרת בהסכמת מורו הראשון, ומבלי להחליף או להפסיק את אמוניו והתמחותו בשיטתו הראשונה.

המושג השלישי “רי” משמעו להיפרד, ללכת הלאה. בשלב זה המתאמן השיג רמה גבוהה ביותר של התמחות באומנויות הלחימה . זהו מצב שבו ישנם אמנים מומחים השואפים באופן טבעי לייסד שיטה חדשה משל עצמם. זה יכול להתקבל כאשר אותו אומן השיג התמחות גבוהה במספר אומנויות לחימה מסורתיות. (לפחות רמה של דאן חמישי בכל אומנות - המחבר) ישנה חשיבות גדולה ביותר להשיג כבוד והכרה משיטות לחימה אחרות וראשיהן כמייסד שיטה מקורית חדשה, לפני יציאה בפני הקהל הרחב.

  • דעה אישית- אחרי חמישים שנות וותק ועיסוק רצופים בעולם אומנויות הלחימה והתמחות בלפחות ארבע אומנויות לחימה מסורתיות עד עתה וכנראה לעולם אסרב להצעות או בקשות ליסוד שיטה מקורית משל עצמי. תשובתי הראשונה היא : קטונתי!
  • תשובתי השנייה היא לכבוד גדול לי להמשיך וללמד את תורת מורי ולהמשיך את רציפות השיטה תוך כדי הטעמת דרכי האישית.
  • תשובתי השלישית אם אני כמורה לא אתן דוגמא אישית בכיבוד והנצחת דרכם של מורי האם תלמידי ימשיכו לכבדני ולהמשיך את דרכי לאחר לכתי?.

אין לי ספק שחלק ממייסדי השיטות החדשות לכאורה, מונעים מאגו גדול שדחפם להיות מנהיגים או ראשי השיטה חדשה, וזאת לא מתוך צניעות אלא כדרך אגואיסטית לפרסום שמם. או כאלה שלא הצליחו להתברג במיקום מכובד בארגון כל שהוא.

לכל אילו הייתי מזכיר את הפיתגם”יהללוך זרים ולא פיך”.

נכון הוא שכמעט כל המורים ייחודיים ושונים אחד מרעהו, למרות זאת פגשתי לא מעט מורים המחקים ומלמדים בדיוק וגם באותה שפה כמו מוריהם.

כבוד רב תקבל אם תקיים את דרך ה”שואהרי”, והשאר לאחרים לקבוע אם שיטתך היא שיטה חדשה ומקורית.

שלכם שלמה דוד