המורה הטוב ביותר

אין ספק שמורה טוב נדרש לכישורים גבוהים בהרבה תחומים. גם לא בהכרח מורה טוב פלוני, מתאים לכל תלמיד. לא לחינם נטבעה האמירה “עשה לך רב”, כלומר בחר לך את המורה המתאים לך.

בעיניי התכונה החשובה ביותר המייחדת את המורה הטוב, היא סגולותיו כאדם. גם אנכי מורה, עד כמה טוב אם בכלל, איני יכול להעיד על עצמי. אחת משיטות הלימוד אותה אני אוהב ומעדיף להשתמש בכדי ללמד את תלמידי עקרונות וערכים חשובים, היא באמצעות סיפור סיפורים.

לדעתי, העברת ידע ולימוד עקרונות וערכים בהדגמה אישית ובאמצעות סיפור, היא הדרך הטובה ביותר להנחיל את הידע עמוק בלב התלמיד באופן שלא ישכח לעד, בהשוואה ללימוד בדרך הרגילה והמקובלת. סיפור יפה אחד מספר על אירוע מכונן שבו גיגורו קאנו מייסד הגודו בעודו תלמיד בשיטת “קיטו ריו גוגיטסו”, ניהל קרב אימון(רנדורי) כנגד מורו ומאסטר השיטה “טסונטושי איקובו”. באותו קרב בין השניים הצליח קאנו לבלום את כל נסיונות ההתקפה של מורו, ובנוסף לכך הטיל אותו שלוש פעמים רצופות לקרקע.

עצר ” איקובו” הנדהם את הקרב ושאל את תלמידו “קאנו”:“איך עשית זאת?” ענה לו קאנו:“אלץ את יריבך להקשיח את גופו ואחר שבור את שיווי משקלו וכאשר הוא חסר אונים, תקוף אותו”. כאן גיגורו קאנו טבע את אחד מהעקרונות החשובים ביותר בגודו ועבור טכניקות הטלה בכלל- ניצול איבוד שיווי משקל של היריב. אך בעיני גדולה הרבה יותר הייתה תשובת מאסטר איקובו לתלמידו “קאנו”:” מעכשיו הייה אתה המורה ואני אהיה תלמידך”. באמירה יפה זו, לא רק עלה מאד בערכו כמורה, אלא גם הציג את אצילות אישיותו.

סיפור אחר הוא אודות אחד ממורי לאייקידו “שינגורו נריטה” דאן-9 אותו אני מכיר כמעט ארבעים שנה. מאד הערכתי אותו כלוחם. יכולתו למקם עצמו במיקום ובעיתוי מושלם מול יריב בקרב היא פנומנאלית. מאידך, לא התלהבתי במיוחד מכישוריו כמורה ושיטת לימודו. כן גם התרעמתי והתעמתי איתו יום אחד בגין יחסו אלי כמורה. כל זה התהפך לפני כמה שנים כאשר ביקרתי עם אחד מתלמידי הבכירים ביפן.

כבר בשיחת הטלפון הראשונה אליו דרש מיד לראותנו. נריטה לא רק המתין לנו בתחנת הרכבת ליד ביתו, אלא גם הביא איתו מטריות עבור כל אחד מאיתנו כיוון שהיה חשש לגשם. אותו ערב זכינו לאירוח מושלם בביתו, ולאחר מכן במסעדת דגים יוקרתית בה, לא רק שהוזמן בעבורנו כל מנה המוכנת באותה מסעדה, אלא גם טעמנו לראשונה את דג הפוגו היפני המפורסם, שבכל שנה נפטרים מספר לא מועט של יפנים כתוצאה מהכנה לא זהירה של דג זה, שבאבריו הפנימיים קיים רעל שאין לו נוגדן בעולם הרפואה. זכינו לאירוח מלכים מידיו כל אותה תקופת שהות, מה שאיני זוכר אירוח כדוגמתו אי פעם, אך שיא הכבוד שניתן לי היה באחד האימונים שהשתתפנו תחת שרביטו. אנוכי ישבתי מחמת פציעה, בפינת הדוגו צופה באימון ונדהמתי כאשר מספר פעמים ניגש מאסטר נריטה דאן- 9 אלי לבקש את רשותי(אורח,תלמידו, צעיר מאד מגילו ונמוך מדרגתו) לתרגל או ללמד נושא מסוים בשיעור. למחוות כבוד כזו גדולה לא זכיתי כל ימי חי. נפעם הייתי והערכתי אליו כמורה ויותר מזה כאדם, נסקה לשמיים. מורים גדולים רבים פגשתי בחיי, אך יותר מכל הרשימו אותי אילו שהציגו מחוות אנושיות פשוטות, נוגעות ללב וגדולות בעוצמתם.

בעיניי, ההישג הגבוה ביותר אליו יכול אומן לחימה ובעצם כל אדם לשאוף הוא להשיג אנושיות שכזו. ישנם כאלה שיגדירו גדולת מעמד שכזה במילה אחת פשוטה- “מאנש”.

שלכם שלמה דוד